<h1>סמ"ג עשין סימן רל"א</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שנינו שם בפרק י"ו דאהלות (מ"ב) ומביאה בפרק שני דכתובות (כ' ב') התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברות שם נפליהם ומוכי שחין את זרועותיהם, אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות, מפרש בתוספתא (אהלות פט"ז ה"א) שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה, ואיזהו תל קרוב כל שאין תל קרוב ממנו וישן שאין אדם זוכרו (ע"פ רמב"ם טומאת מת פ"ח ה"ג). שדה שאבד בה קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה, וכל השדה כולה המאהיל עליה נטמא שמא האהיל על הקבר (ע"פ רמב"ם שם ה"א). החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכן שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת ודילמא נגע או הסיט המהלך עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא, וחששא זו מדברי סופרים היא כדאיתא בסוף פרק שני דכתובות (כ"ח ב' ורש"י בכה"ע) לפיכך אומר שם בית הפרס שנידש דישה מרובה טהור שתולין להקל שכל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור.
